<h1>הבתים — שערי תענית שער שביעי</h1>
<h2>דף פו:</h2>
יש מן הגדולים שכתב נהגו העם לומר בתשעה באב ארבעה פסוקים מספר ירמיה המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך וגו' עד כי אתה עשית את כל אלה, ושני מזמורים הללו באו גוים בנחלתך ועל נהרות בבל שם ישבנו. ויש קורין בספר קינות בערב. ויש שמאחרין עד הבקר עד לאחר קריאת התורה. ועומד ומתפלש בראשו באפר ובגדיו מפולשין ועומד וקורא בבכיה ויללה, אם יודע הוא לתרגמו מוטב ואם לאו נותן למי שיודע לתרגם כדי שיבינו שאר העם והנשים והתינוקות, והקורא בתשעה באב אומר ברוך דיין האמת. אחד קורא מגלת קינות וכולם עונין בקריאתה ומברכין על מקרא מגלה. ויש שמניחין תיק של ספר תורה על הקרקע ואומרין נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו, וקורעין ומספידין כאדם שמתו מוטל לפניו. ויש שמשנין את מקומם, ויש שיורדין מספסליהם, וכלם מתפלשין באפר. ואין אומרים שלום זה לזה כל הלילה וכל היום, עד שהשלימו כל העם קינותיהם, ובשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת לחוץ כדי שלא יפסיק לבו מן האבל, וכל שכן לשוח עם הגוי. ובליל תשעה באב בערבית אין אדם שומע לחברו מפני שהם מתפללים בלחש. ואין אומרין לא ברכו ולא יהי שם ה' מבורך. אבל בתפלת שחרית לאחר המזמורים והפסוקים אומר ביוצר ברכו בקול נמוך, ואין מזכירין לא קדיש ולא קדוש אבל במנחה אומר קדיש וקדוש. ואנחנו לא מצאנו דבר מאלו הדברים באחד מן התלמודים והכל תלוי במנהג הארצות. ולעולם אל ישנה אדם ממנהג מקומו מפני המחלוקת. יש מן הגדולים שכתב תשעה באב שחל להיות באחד בשבת מבדילין על הכוס במוצאי שבת ומטעימו לתינוק. והרב ר' משה ב"ר נחמן כתב שאין מטעימו לתינוק שמא ירגיל עצמו בדבר זה וישתה כשהוא גדול, ונראין דבריו. כתב הרב בעל הלכות שמבדילין על הכוס בליל מוצאי התענית, הואיל ולא היה ראוי להבדיל בליל מוצאי שבת. ודברי הרב בעל הלכות עיקר, וכן מנהגינו.
